הפרעת זהות דיסוציאטיבית (פיצול אישיות)
לא כל כך הרבה אנשים יודעים על הפרעת זהות דיסוציאטיבית, או פיצול אישיות כפי שהיא מכונה בשפה המקצועית. זו הפרעה נפוצה בקרב אנשים עם תופעות טראומטיות לאורך זמן, ולצערנו יש עדיין המון סטיגמות ומשברי הכרה סביב הנושא. אני מתכנסת אליכם כדי לשתף אתכם במידע חדש שלמדתי על ההפרעה הזו וכיצד היא עשויה להשפיע על החיים של אלה שסובלים ממנה. אם אתם מוכנים להתרקב וללמוד יותר על הפרעת זהות דיסוציאטיבית, קראו עוד.
1. הגדרת הפרעת זהות דיסוציאטיבית
הפרעת זהות דיסוציאטיבית היא מחלה נפשית קשה ומורכבת המתבטאת בהיפרדות בין הזהויות השונות של האדם לעצמן. בפרעת זהות דיסוציאטיבית, איש מרגיש כאילו ישנם תאים בגופו הדמיוני בראשו, כאילו ישנם לו פרטים זיכרוניים אילו לא מכיר בהם, או כאילו ישנם מחשבות או רגשות זרים הנפלאים כאילו הם לא שייכים לו.
מחקרים קודמים מצביעים על כך שהפרעת זהות דיסוציאטיבית קשורה לטראומה או לפגיעה רגשית, ועל פי זה די זהה לפעמים את הפרעת הפוסט טראומטית. מבחינה טיפולית, ניתן להתייחס לטיפול בהפרעה חד עמודית מול האירוע או לטיפול רב-מרכזי שמתבסס על טיפולים שונים ושיטות שונות כמו טיפול תרופתי, טיפולי לאומנות או טיפול פסיכולוגי בקבוצת תמיכה.
מגוון התסמינים והתמונות הקליניות השונות של הפרעת זהות דיסוציאטיבית מציגות את הקשיים של המצב לאנשי הסביבה. לפעמים יש כמות גדולה של זהויות נפרדות, ואפילו קיצוניות. זניקות מתון יכולה לקרות בשל הפרעה. עם כל הייחוד המטען של הפרעת זהות דיסוציאטיבית, יש מרקע אוניברסלי לה. הפרעת זהות דיסוציאטיבית מופיעה בכל התרבויות והקהילות ופוגעת באנשים של כל הגילאים והמין.
אחרי שנים רבות בהם הפרעת זהות דיסוציאטיבית הייתה חסרת תוקף רפואי ונדמה כמו מחלה פסיכיות חדשה ולא קיימת, היום נראה כי יש גישה יותר רצינית. הסטיגמה מסביב להפרעת זהות דיסוציאטיבית עדיין גבוהה. מרפאות כמו חשבון פסיכותרפיה יכולות לסייע למטופלים לתקל כניסה לתרגול מבין זה. טיפולנט רואה את הפרעת זהות דיסוציאטיבית מתוך הקבוצות החזקות ביותר של מחלות נפשיות ומזהיר כי יש קשיים טיפוליים ואתגרים כמו ייעוץ למטופל כדי לצרף את הזהויות השונות בשליחות אחת רקיה.
2. שינוי מצב התת־פרק
הפרעת זהות דיסוציאטיבית (פיצול אישיות) היא הפרעה מורכבת ומסובכת, אך היא אינה נדירה וקיימת יש בכל העולם. לצער ולאושר, מעטים מן המקצועיים והקהילה בכלל יודעים על ההפרעה ומהי עקרונות הטיפול בה. ככל שיש יותר ידע והבנה על ההפרעה, יותר בטוח יהיה נכון להשיב לאנשים המתגלים כסובלים מהפרעה זו.
לפיכך, חשוב להעמיק באטיולוגיית ההפרעה ובתסמיניה. את ההפרעה קשה לאבחן ומעתיקה וריכוז רב נדרשים כדי לאתר אותה. אומנם יש תסמינים ספציפיים, אך לא כולם מתאימים ולא יכולים לעזור במצבים מסוימים. האבחון הוא ראשוני ולעתים קרובות משתנה ומתקדם עם הזמן ובאמצעות ניסיון וטיפול מלא.
תסמיני ההפרעה מורכבים ולכן טיפול מודע מאוד חשוב. הטיפול צריך להתאים למצב התת-פרק שפעל ואת הצרכים של הפצוע במקורותיו ובסביבה החיצונית לו. בגלל שהבעיה עשויה לנובע מאירוע אחד או מספר אירועים מקובל טיפול גם צריך לאפשר שינויים בזמן מן הטיפול. טיפול מתאים יוביל לעשייתיות יותר ולהתקדמות אחורה מההפרעה כדי שדאגות חברתיות ורגשיות לא יכולות להגביל את הפצוע.
3. שכיחות ההפרעה
קרא להפרעת זהות דיסוציאטיבית (פיצול אישיות) מכילה את התכונה של מספר מערכות זהות. ישנם חוקרים שטוענים שכמה שזה חשוב לזהיין את התופעה לצורך מחקר וטיפול, לא ניתן להגיד שהפרעת זהות דיסוציאטיבית נפוצה ביותר מתוך כל ההפרעות במקצוע הפסיכיאטריה. ישנם עוד הרבה פעולות להופעת המחלה כדוגמת אנשים המתארים לכם הכרחי לציין שלא ניתן לפטר כל הפרעת זהות דיסוציאטיבית ברוחב כך. ההפרעה מתבלטת כפרעה דיסוציאטיבית חמורה ביותר שנמנית עם הפרעות מוזיקליות ומציאותיות ועוד. חוקרים מתווכים כי קשה לגדול עם ההפרעה בעקבות ההתערבות בכוחם החינוכי של ההפרעות וכן תקופות החיים המתאימות לרוב לצורך בתאריך החמישי של בני המשפחה.
קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי התדירות של הפרעת זהות דיסוציאטיבית במקום. כמה מובילי המחקר בתחום טוענים כי החוליות תקפות אצל הרבה יותר אנשים ממה שחשבנו קודם. ישנם מחקרים שמתווכים את דעתם לגבי ההפרעה כמקרה חריג אשר אינו תקף רפואית ושאין לחקורות מחכות הטבעוניות מספיק סיבות נכונות לפתורת. לעומת זאת, הכחול המתמחה בהפרעות מיניות פסיכיאטריות מתווכים שהפרעת זהות דיסוציאטיבית חמורה ביותר וכי לא ניתן לזהותה בצורה מהירה, עלולה להציג את עצמה כלא תקפה.
בנוסף לזה, עוד חוקרים טוענים כי הפרעת זהות דיסוציאטיבית הינה בעיה נדירה וכי קיומה נתון כעולה תוך כדי טיפול לא נכון במחלות נפשיות אחרות המבטיחות למחמיר את המצב. המחלה כוללת גם פגיעות בתפקודי חיים היום יומיים. ישנם חוקרים שלמנוסיים לחקור כיצד אפשר לעזור לאנשים המסבירים תסמינים של הפרעת זהות דיסוציאטיבית לחזק מתן ייעוץ ואפילו טיפול פסיכותרפי אדיר שנועד לסייע להפחתת הסיכונים של החולייה ולעזרה לפתור את הבעיות שקשורות אליה.
4. מחלוקות באבחון ההפרעה
האבחון של הפרעת זהות דיסוציאטיבית (פיצול אישיות) נחשב לאחד ההפרעות הקשות והמורכבות ביותר. בין רופאים וחוקרים קיימות מחלוקות משמעותיות לגבי התפתחותה וקיומה הקרוב אפידמיולוגי. חלק מהמבקרים מטילים ספקים על כך שהפרעת הזהות בכלל לא קיימת, בין שזו תפיסה המתבססת על הבנה קונספטואלית של ההפרעה ובין שהסיבה לכך היא הפלפוס וחוסר הנפילה להכיר בהפרעה זו. מצד שני, קיימים בעלי מקצוע שלטוניים על הפרעה זו ומחשיבים כי היא נפוצה יחסית, אף על פי שהתסמינים הקליניים המזהים אותה קשים וממוקדים.
המחלוקות לגבי היכולת לאבחן את הפרעת הזהות מתחדשות גם כן והן משתנות מחצית למחצית בין רופאים. חלקם מפרגנים למצב בו לפרעת הזהות אין חשיבות רפואית, מכיוון שמדובר בהפרעה פסיכיאטרית שמקורה בצרכי הנפש של המטופל ולא במצב אובייקטיבי המתנגש עם מציאות חיצונית. חוקרים אחרים, מצד שני, טוענים כי יש חשיבות רפואית להפרעה זו וכי היא משנה את התנהגותו של האדם והשפעותיה על האוכלוסיות הסביבתיות והכלכליות. הבעיה היא, כמובן, שהגדרת יכולת אבחון אובייקטיבית עבור מחלוקת זו מעט מעורבת עם צורכי החולה והמצב המדוייק שלו. זו הסיבה לכך שהוא חשוב לקחת בחשבון את הניסיון והמומחיות מטפלים מקצועיים מוסמכים, ואת מתודות האבחון שנבחרות.
יחסו של הציבור לפרעות זהות דיסוציאטיביות אינו תמיד חיובי, בעקבות החציות באבחון ובהערכה. כחלק מהמזומנים מתפתחות כל שנה מספר רחב של פרודרמות, אפיזודות ומעקבים, ובחלקם נקבע האם הפרעה זו קיימת באמת או שאכן ישנם מנגנונים נפשיים אחרים המובילים להתפרצויות זהות ובעיות דיסוציאטיביות. במקביל, מצד שני, קיימים אנשים הפוגעים פיזית בעצמם על מנת לזכות בטיפול ונסיון להוציא לפעולה את התופעה המפוארת. החשיבות היא לאזן בין הצרכים האובייקטיביים לגבי הפטיאנטים לצרכי הציבור, למען התנהלות נכונה של מערכת הרפואה והתגובה מצידה של הקהילה.
5. האטיולוגיה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית
הפרעת זהות דיסוציאטיבית (פיצול אישיות) היא תסמין קליני שמשמעותו היות של מספר מערכות זהות נפרדות בתוך אדם אחד. האטיולוגיה של ההפרעה לא מובנת לחלוטין, אם כי ישנם כמה גורמים הנחשבים ביותר לתפקודה. אחד מהם הוא גורם הסיכוייות – הפעולה של אובדן המודעות והזיכרון האפקטיבי לאחרונה היתה קשורה לשגריות קשות אשר פועלות בייחודו של הדמיון. המטריצה הורמונלית גם היא גורם מכפיל לאטיולוגיה של ההפרעה, נכון לכך שהיא משוגעת על ידי רמות הורמונים רגשיים גבוהות כמו זעזוע, אימה וחרדה. זכרונות שקריים ואפיונים וערכי חשיבה מיוחדים יכולים גם לתרום להתפתחות ההפרעה.
גורמים נוספים שמתייחסים לאטיולוגיה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית מתייחסים להפרעות טראומטיות ומצבים חריפים החוגגים הצגה חיובית עבור סיכויי הוויכוחים. ברוב המקרים הפרעת הזהות דיסוציאטיבית זהו סימן קליני אחד ממספר הסימנים הדלילים או החמורים שקיימים על הרקע של טראומה.
למרות המחקר הרחב שבוצע בכדי להבין את האטיולוגיה של ההפרעה ואת הסימניות שלה, עדיין נמצא קשה לאבחן ולטפל בה. בגלל כך שההפרעה דורשת האצת ייזום מורכב מצד המטפל, וכמו כן גם כיוון מתמקד עשוי להיות מפתח בתפקוד טיפולי, הטיפול המותאם אישי הוא אפקטיבי יותר ויכול לתרום להצלחה טיפולית עבור אנשים המתמודדים עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית.
6. תמונת הסימפטומים של ההפרעה
ההפרעה הזוועתית של הפרעת זהות דיסוציאטיבית (פיצול אישיות) היא בעיקרה חולי מודה וסקרן את הציבור הרפואי בכל העולם. התסמינים הקליניים בהם נתקל החולה כשהוא נמצא בתוך הפרעה משתמשת כולם הבחנות, אפילו אם לעיתים ההקורא לא יכול לזהות את הסימפטומים האבסטרקטיים הללו. החשיבה המובילה בתחום הפרעת הזהות היא שסימני ההפרעה יכולים לקיים בקלות בן עשרות של שכם אחרים של פרעות לא קשורות, זהו מה שהופך את ההפרעה לכל כך מסובכת לטיפול בה. כמו כן, לעיתים קרובות רעיונות פרטי המיוחסים לדמות מסוימת יאזרקו פתאום לפי דמיון ומזערי גילוי ומתברר שכל התמונות שהופכות לסימני ההפרעה הם תוצאה של הגנה מוסרית וזאת אף אם הגנה הזו תכוף מאוד.
שינויים מסורתיים לא תמיד מונעים מתווי ההפרעה וחולי הפרעה יכולים לחוות אבדן זמני של זהות ובצער או חוויית נפש עוצבת מפעמים עיתיות. עוד תמונות סימפטומטיות כוללות תחושת זרות לעצמה או לסביבה, אבדן זמני של קשר עם המציאות, חשיבותו של הזכרונות קצר מזמן לפני הפרעה, ויכולת לשמור על אחדות הזהות. חשיבה ורגשות גם יכולות לשתול עם התת פרקים היותר מצוינים זהו כשהמצב מתקרב למאמץ משני בצבא, באופן שהאדם לא יוכל לזכור דיון יחיד מקודם או חלקי אודות פעילות בניהול במשרד של המופע היי למימוש.
רוחב מה שאנו יודעים על הפרעת הזהות הוא מכיוון שזה מאוד מרכזית לגישה לטיפול. במקצת נמצאו הבחנות שאינן מאפיינות לחולי ולכן אי אפשר להכניס למימוש סימני הפרעה. חוקרים רבים טוענים שחולי הפרעת זהות יכולים לשכפל את התכונות הטיפולים אשר באים להשפיע על ההפרעה. במקום לדבר על טיפול יחיד שכיח עם חולה שקורא לחוות לאירוע בטווח אחר יוכלו לבדוק טיפול לכל אחד מן הזהויות ואז לשמש את כולם יחד עם סיכון להעלם המהותי של ההפרעה.
אם היה צריך לציין את התמונה הסימפטומטית המאפיינת את ההפרעה זו על אף ההתנגדויות לגבי הגדול שבפרעות נפשיות באמצעות מאמר זה מעל 200 מילים, זה יהיה תחושת הפקעה מהותית לזיהוי עצמי, שאינה תמיד מועילה מהקדמה להמשך מגעי חברתיים. הליך יצירתי דרישות או יחסים עמוסים לא תמיד מאפיינים את הפרעת הזהות על אף שהם יכולים להיות סימפטומיים למצב הנוכחי.Opinions are divided regarding the frequency of Dissociative Identity Disorder (DID), also known as multiple personality disorder. Some researchers claim that it is very common, while others argue that the disorder does not actually exist and its diagnosis is invalid. Some acknowledge its existence but attribute it to an extreme side effect of improper treatment for other mental health problems. The discrepancy between these positions is characterized by ongoing debates.
Links to the language are found at the top of the page, opposite the article title. The change in the frequency and epidemiology chapter is related to a group of disorders. More than one person experiences this disorder during a certain period in their life. The causes of this disorder can be found in the risk factors, and have been a subject of controversy for many years in the psychiatric disorder guide (ICD 10). This disorder is considered to be the most severe form of dissociative disorder.
In Dissociative Identity Disorder (DID), individuals have separate identity systems, each with distinct historical features, patterns of behavior, and emotional characteristics. On this page, you can read about the clinical symptoms that cause the disorder and how it can be treated. We all rely on defense mechanisms in response to stressful situations in life. These defenses can be activated during the event itself, such as when we feel that it is not really happening right now in the early moments of a threatening event, or retrospectively, as when we completely forget about difficult or embarrassing events.
The horrific disorder of Dissociative Identity Disorder (DID) often bewilders and challenges the medical community worldwide. Its clinical symptoms are difficult to identify, even if the reader is unable to identify these abstract symptoms. The main idea of the dissociative identity disorder field is that the disorder's symptoms can easily exist in dozens of other unrelated disorders, making treatment so complicated. At times, traditional changes do not prevent the disorder's symptoms, and those with DID can experience temporary loss of identity and painful experiences. Other symptomatic images include feelings of self or environmental estrangement, temporary loss of contact with reality, short-term importance of memories in front of molesters and an inability to maintain unity of identity. Thoughts and feelings can also be injected into the sub-chapters that are most prominent, such as when the situation approaches military stress, where the person cannot remember a previous individual discussion about organizational activity or a major show's management.
The amount of information we have on the dissociative identity disorder is significant because it is so central to treatment access. Some diagnoses do not characterize for patients, so it is not possible to induce the disorder's symptoms into practice. Many researchers argue that DID patients can replicate the therapeutic characteristics that affect the disorder's symptoms. Rather than talking about a common treatment with a patient who will experience an event at a later date, they can check treatment for each identity and then serve all of theirs with the risk of eliminating the essential disorder.
If the symptomatic picture of this disease had to be described, despite objections to include over 200 words in this article due to space requirements, it would essentially be a significant dissociative experience, which is not always helpful in advancing social contacts. The creative process of requirements or fraught relations does not always characterize the identity disorder, although they can be symptoms of the current situation.
7. הדילמות בתהליך האבחון
הפרעת זהות דיסוציאטיבית היא הפרעת מנטלית קשה ומורכבת שמתמודדת עם ניתוק מהמחשבות, הרגשות, הפעולות והתחושה של הזהות של אדם. המטופל יכול להרגיש ניתוק תודעתי מאיזור מסוים של החיים שלו ויחווה את התחושה כאילו זהות פנימית אחת או יותר מנסה להשתלט עליו. עם זאת, האבחון של הפרעת זהות דיסוציאטיבית יכול להיות קשה ומפונק, מה שיוצר דילמות בתהליך האבחון.
הדילמה הראשונה בתהליך האבחון היא העובדה שהסימנים והתסמינים של הפרעת זהות דיסוציאטיבית דומים לסימני אבחון של מגוון רחב של הפרעות נפשיות ומנטליות אחרות. זה יכול לגרום לאבחון לטעות אם אין ניסיון הרשה ותיאוריות והיתרות בכל ההפרעות האפשריות. בנוסף, ישנו מאמר רווח של הפרעות דיסוציאטיביות ופיצול אישיות כאשר מדובר באנשי מקצוע שיכולים לאבחן ולטפל בהפרעה זו, ולכן חשוב ליצור ממשק פרטני ומאובזר היטב כדי לאבחן ולטפל בצורה המתאימה.
בעוד שיש להפרעת זהות דיסוציאטיבית אבחון צפוי ותכנון הטיפול בקלות גדול, הדבר יכול להיות חלק בעייתי בתהליך האבחון, במיוחד כאשר אנשי המקצוע לא מכירים הפרעה זו באופן מדויק. למרבה הצער, מיעוט הידע או התמונה המעורפלת של סימני ההפרעה מובילים לאבחון לא מדוייק וטיפול לא מותאם. למשל, האמון הרווח הוא שהפרעת זהות דיסוציאטיבית היא הפרעה נדירה, אך מחקרים מראים כי אנשים רבים סובלים מהפרעה זו. הזיהוי המדוייק והטיפול המתאים הם מרכיבים מרכזיים בתהליך האבחון.
8. עקרונות הטיפול בהפרעת זהות דיסוציאטיבית
הפרעת זהות דיסוציאטיבית (פיצול אישיות) היא הפרעה נפוצה שדורשת טיפול מסודר ומותאם. טיפול באופן כללי עושה שימוש בפסיכותרפיה, משפט וסיעוד. טיפול במקרים של פיצול אישיות דורש צוות מומחים, ועלולה לכלול מגוון של תזונה, מספקי שירותי רפואה ופיזותרפיה לשיקום ושיפור תפקודים פיזיים, וכן פסיכותרפיות שונות.
טיפול טוב מבוסס על תקופות של קצבה וסטדיות, כאשר חשיפה מתואמת לקצב האישי של המטופל ולמצב שלו עשויים לסייע לעיבוד הזיכרונות הטראומטיים המאחורי הפרעה זאותית. כמו כן, טיפול טוב כולל הקצבה והתלות על הזיהוי וחקר היווצרות הפרטיות שבאחריותם, כמו גם חומרה וחיזוק יכולת התמודדות עצמית. יש לזכור כי שיקום והתאוששות מותנים בכישורי הפעילות, היכולת לסייע בהובלת הבעיות, שיפור ציפיות אופטימיות, ויכולת לתן פתרונות דימיוניים לבעיות של החיים היום יום. הטיפול בפיצול אישיות הוא מתחיל עם הבנה מעמיקה של הממצאים הקליניים של הפרעה וקביעת מטרות ברורות, כדי להבין ולשלוט על הסימפטומים הטראומטיים של הפרעה זו, ולהתאים את הטיפול לצרכי המטופל.
9. הדעות המתחרות בנושאית זו
קיימות דעות מתחרות בנושא ההפרעה זו. למרות שלפי המדריכים הרשמיים מזוהה וקיים כתופעה פסיכיאטרית, ישנם עודפי הבנה וניסיונות למצוא את הגורמים לפן הפיזי של המצב. כמו כן, ישנם מחקרים שטוענים לעיוות מונחי תופעות קיימות וכך קיימת מחלוקת בין מקצועות הרפואה והפסיכיאטריה עם נמרצים ודוחקים לתפוס את התסמינים במסגרת קיימת, לעומת מצבים בהם הבעיה נחשבת לתופעת לוואי של טיפול בבעיות נפשיות אחרות. הדיעות המתחרות בנושא זה מציעות תפיסות מעט שונות לגבי טיפול בהפרעת הזהות ועל מנת להבין ולטפל במחלה נדרש לעשות חשבון נפשי רציני ולמצוא את הטיפול המהיר והמתאים ביותר לכל מקרה בפרטי חיים של חולי פיצול אישיות.
שתי הדעות שנושאות בחשיבות הזיהוי והטיפול המיידי של הפרעת הזהות הדיסוציאטיבית הן מתחרות זו בזו. ישנם מטפלים ומחקרים שטוענים שבחלק מהמקרים, טיפול מיידי ומתאים עשוי למנוע התפתחות מחלה קשה יותר ולהבטיח עתיד טוב יותר לחולי ההפרעה הזו. לכן מקיימים קמפיינים להעלאת הכרת הבעיה ומובילים פעולות חינוכיות כדי לזיהות ולטפל בהפרעות לפני שהן מתפתחות ליותר קשות. מצד שני, ישנם פסיכיאטרים וטיפולנים שמתכננים טיפול דווקא על בסיס מקרים קשים ומפורצים מחברת זהות מאיכות פסיכיאטרית מתאימה. וכך, המעמד הפסיכיאטרי ניצב בפני תפקיד קשה של הערכת הצורך בטיפולי רפואה מיידיים לעתים כדי למנוע אפרקט של פיצול הפסיכי לחולים или במצבים קשים.
למרות שאופי הפרעת הזהות הדיסוציאטיבית קלוע בבעייתיותו ובמשיכתו למחקרי מאזן וביקורת אתיקה, יש, ומגיעים כאלו, שטוענים שהשיוויון בין נורמות התנהגות אלו הוא הבסיס לבדיקת מצב פשיטת הדין ביצירת מחלות נפש. היות ובקבוצת חולי הפרעה זו נמצאים אלמוניים למדי לגבי טיפול, לפעמים יש להם צורך בהשתמש בכלי לעורר הבנה לצורך פיתוח השכלה למטפלים וקדושי החיים.
בסיס גורמים ממשיים לפרעת הזהות דיסוציאטיבית עדיין נידרש להוכחה ארוכה ומקיפה, והאם ישנו פתרון אפשרי שלם לטיפול בכך עוד צריך להיבדק. בצד האופטימי יש לתפוס מקום רציני של הבנה והכרה של הבעיה, וטיפול רציני במשמעות הזיהוי והתפוס של הפגמים הפנימיים של החולה. שאין לו איכפתנות משמרות מעדכנות לגבי היבטים פיזיים חדשים, מרפא בהנחיות מדעיות חדשות ומכיל חומרי למידה במתקני הטיפול שלו עד מתקדם. קודם כל, מטרתו העלאת ההגבלות והעונשים כדי להפחיד את חולי הפרעה זו הוא להקל באופן משמעותי את הסיבוכיות בטיפול ולמקם אותם בבית לצביון איכותי במגוון רחב של מטפלים מקצועיים ומיומנים.
10. חשיבות ההכרה והטיפול בהפרעות דיסוציאטיביות בכלל ובפרט הפרעת זהות דיסוציאטיבית.
הפרעת זהות דיסוציאטיבית היא הפרעה נפוצה יחסית בישראל ובעולם. אך עדיין, יש צורך להגדיל את ההכרה וההבנה של ההפרעה כדי לספק אבחון וטיפול מתאים לאנשים הסובלים ממנה. עם ההכרה המתבססת על עקרונות אבחון וטיפול טובים יותר, אנשי מקצוע יכולים לספק חסות ותמיכה לחולים ולחזק את התחושה שלהם לאגוד עם הקהילה הרחבה.
לחולים ולאנשים הסובלים מהפרעת זהות דיסוציאטיבית, חשוב להבין שהם לא לבד במאבקם. טיפול מלא ומתאים עם אנשי מקצוע מנוסים ומומחים בפרעות דיסוציאטיביות יכול לעזור להם להחזיר לחיים רגילים ופוריים יותר. קהילה הנגישה ומומחים בטיפול בהפרעות דיסוציאטיביות יכולים להציל חיי אנשים ולתרום למאבק הקשה והמורכב הזה.
אפילו עם הטיפול המתאים, זמן ואהבה, חולי הפרעת זהות דיסוציאטיבית עוברים בדרך קשה אך לא יחודית אל משמעות הדבר. מומחי הטיפול יכולים להמנע מטעויות אבחון ולספק טיפול תמונתי וערכי ביותר עבור חולי הפרעת זהות דיסוציאטיבית. החשיבה הטובה ביותר היא לקחת את ההפרעה ברצינות ולחפש טיפול מקצועי להתמודדות וטיפול.
חיים עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית היא לא קלים, אך לחולים ולמשפחותיהם יש למצוא את החזקה ללמוד ולפעול מול ההפרעה. מרכזי הטיפול בהפרעת זהות דיסוציאטיבית מתחייבים לטפל בכל תופעות נפוצות בהפרעה ולעזור לחולה לזהות יכולותיהם ולפעול בתוספת חומרי הטיפול.
הרצון ללמוד עוד על הפרעת זהות דיסוציאטיבית הוא קריטי בהקשר של מתן טיפול מתאים. עם הפחתת כמויות הטעויות האבחוניות, אנשים הסובלים מהפרעת זהות דיסוציאטיבית יוכלו לצאת לכיוון שימושי בחדשות יותר, קשובים יותר ומצחיקים יותר לחיים. בעולם המודרן הזה נוכל לחקור עוד ולהבין טוב יותר את ההפרעה, וכך לספק לאנשים הסובלים ממנה חיים חדשים מלאי תקווה.
